שמי יעל שור, אם חד הורית לשני בנים תאומים
שמתי לב שהבנים שלי (כיום בני 23) אף פעם לא שאלו אותי : אימא, איפה הבגד הזה? או המשחק ההוא? וכשהם עוזרים לפנות או לסדר, הם לא צריכים אותי כדי שאנחה אותם היכן לשים כל דבר.
כשיש מקום קבוע לכל חפץ בבית וכולם יודעים אותו, נעלמת אופציית החיפוש והתסכול הכרוך בכך ובאופן אוטומטי מחזירים את הכל למקום.
במשך שנים, ניהלתי תהליכים ארגוניים במשרדים גדולים אשר ייעלו מערכות מורכבות וייצרו סדר ותהליכי עבודה תקינים ויעילים שהניבו חיסכון בזמן וכסף, תהליכים אלו נשמרים עד היום.
תוך כדי תהליכי העבודה הבנתי שהסדר והארגון שנדרשים בארגונים, הכרחיים לשיפור חיינו הפרטיים.
לקחתי על עצמי להשית את יכולותיי המקצועיות וליישם אותם במקום שהכי חשוב לכל אחד מאתנו, הבית.
עם החברות עלה עניין הבלגן בבית, מריבות עם הילדים והתסכול הנובע מכך.
נכנסתי לבית של כמה חברות ומכרות שאף פעם לא ניכר היה שיש בלגאן בבית שלהן, וכשנפתחו הארונות והחדרים הבנתי את הצרכים והתחלנו את התהליך.
התוצאות היו מדהימות
ובנקודה הזאת שיניתי פאזה והחלטתי שהמטרה שלי היא לעזור לכמה שיותר אנשים בתהליך הזה אשר ממש ישנה את חייהם.
פיתחתי שיטה שמאפשרת סדר ויצירת חלל מגורים מאורגן, כזה שמשפר את מערכות היחסים המשפחתיים, מוריד לחצים ומייצר מקום נעים.
המטרה – לעזור לאנשים לסדר את הבית ולמצוא את השקט והשלווה שמתלווה לארגון החיצוני.
בעולם של צריכה עודפת ותרבות השפע , אנו מוצאים את עצמנו עם חפצים ופריטים מיותרים שנרכשו שלא לצורך (כי זה היה זול), הבית מתמלא ואינו גודל במקביל ומקומות האחסון באופן טבעי מתמעטים והארונות מתחילים להתפוצץ , ואז השולחן בפינת אוכל נהפך לתחנת ביניים "קבועה" וההתפשטות מתפזרת לשאר הבית.
בשלב שכבר אנו רוצים לעצור וכן לארגן ,באופן טבעי אנו נכנסים למשימה בחדוות יצירה ללא כל מחשבה או ידיעה איך לעשות זאת ואז שהכל בחוץ ואחרי כמה שעות אנו מתעייפים ודוחפים חזרה לכל מקום אפשרי רק לא לראות את הבלגן הזה, וחוזר חלילה.
צורת החיים באופן זה גורמת לקושי , לחץ ותסכול שכמובן (גם בלי שנרצה) בא לידי ביטוי ביחס שלנו את הסובבים אותנו (בעל, אישה , ילדים) , מההמצאות במקום שאינו מאורגן מסודר ונוח לשימוש השוטף.
אנו כמובן גם מוציאים כספים מיותרים על מצרכים , חומרי ניקוי ועוד שלא זכרנו שיש בבית ו/או פג התוקף כי היה תקוע באיזה שהוא מקום.
גם לעיתים אנו משלמים על חשבונות תשלומים עודפים וזאת כי לא זכרנו/מצאנו את הדו"ח / חשבון ורק לאחר התראות שמגיעות משלמים.
לפני החוג של הילד מחפשים את החצאית של הבלט (שהייתה פה הרגע) או את החגורה של הג'ודו בדיוק שאנו בדלת .
או : איפה התבנית הזאת ?הייתי בטוחה שהיא כאן.
ואנו בלחץ לחץ לחץ ותסכול גדול.
זה יכול להיראות אחרת.